הילד הרע / לאה גולדברג

הָיִיתִי אֶתְמוֹל בְּבֵית הַדּוֹדָה,

אָמַרְתִּי “שָׁלוֹם” וְאָמַרְתִּי “תּוֹדָה”,

אָמַרְתִּי “סְלִיחָה” ו “בְּבַקָּשָׁה”.

שָׁאַלְתִּי תָּמִיד: “זֶה מֻתָּר? אַתְּ מרשה?”

וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד זֶה קָרָה-

לְפֶתַע נִכְנָס בִּי הַיֶּלֶד הָרַע

וְאָמַרְתִּי: אַתְּ טִפְּשָׁה!”

אמא הסמיקה מאוד ואמרה

“גד תתבייש! זה היום ונורא!”

ואבא אמר: ” האמת זה לא צחוק!

תלמיד כתה אלף נוהג כתינוק!”

איך אסביר להם שזה לא אני?

זה הילד הרע, שנכנס לי בפנים-

תמיד הוא נכנס בי בלי שום אזהרה,

הילד הרע.

“לך מפה” אני מבקש אותו

כי אני רוצה לגרש אותו!

אבל הוא נטפל ונטפל!

כבר ניסיתי הכל, אבל אין לי בררה.

מה לעשות בו, בילד הרע?

או אולי- כשקצת אגדל-

יעזוב אותי וחסל

 

שחקתי אתמול בחצר עם יוכבד

נָתַתִּי לָהּ אוֹטוֹ שֶׁלִּי וְרַכֶּבֶת,

נָתַתִּי לָהּ לִזְכּוֹת בַּגֻּלָּה

הֲכִי אָדו¬מָה וַהֲכִי גְּדוֹלָה!

וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד זֶה קָרָה-

לפתע נכנס בי הילד הרע,

דחפתי אותה והיא נפלה.

וְאִמָּא שֶׁלָּהּ כָּעֲסָה וְאָמְרָה:

“פֶּרֶא אָדָם אָים וְנוֹרָא!”

סַבְתָּא שֶׁלָּהּ יָצְאָה וְאָמְרָה:

אַל תִּבְכִי, אַתְּ יוֹדַעַת, שגד יֶלֶד רַע!”

אָז אָמַרְתִּי לָהּ: “חֲמוּרָה!”

בְּאֱמֶת זֶה אָיֹם: הֵם אֵינָם מְבִינִים-

זֶה הַיֶּלֶד הָרַע שֶׁנִּכְנַס לִי בִּפְנִים-

תָּמִיד הוּא נִכְנָס בִּי בְּלִי כָּל אַזְהָרָה,

הַיֶּלֶד הָרַע!

 

אילו רק ההורים של גד ידעו בזמנו…..

רב הסיכויים שלגיבור השיר, גד, יש הפרעת קשב מסוג ADHD.

הוא ילד מקסים, חברותי ומחונך, שתמיד משתדל להיות מנומס. אך יש מקרים, אשר פתאום           

קורה משהו שאינו בשליטתו. כאשר היה בבית דודתו היה נחמד לו עד מאד. וברגע קטן אחד,   

משהו הרגיז אותו קלות ואילו נפלט לו: “את טיפשה”. הוא לא התכוון לומר זאת בקול רם.

הוא פשוט הרגיש זאת באותו רגע וכך יצאו המילים מפיו. עד כדי כך, שאף הוא עצמו לא יודע מדוע אמר זאת והוא מייחס זאת לילד הרע, אשר נכנס אליו ללא כל אזהרה.

ואז, האם והאב עשו את הטעות הראשונה. במקום לבדוק עם ילדם הכה מקסים- מה קרה ? וכך אולי היו מבינים את שרוצה הוא להסביר להם על הילד הרע שהגיע בלי שום אזהרה, הם כועסים, מתביישים בו והאב אף משפיל אותו בקוראו לו תינוק.

וגד, עדיין ילד תוהה לעצמו, כיצד אסביר להם שזה לא אני ?!

גד ממשיך ומספר, כיצד שיחק עם חברתו יוכבד. הוא היה מקסים ובוגר, נתן לה לשחק בצעצועים שלו ואף לזכות בפרס. אך לפתע, כנראה שמשהו הכעיס אותו ואת יוכבד דחף. הוא לא התכוון להפיל או להכאיב. זה לא היה בשליטתו. ואמא של יוכבד פגעה בו במילים קשות וסבתה של יוכבד עשתה את הטעות הגדולה מכולן, באומרה: אַל תִּבְכִי, אַתְּ יוֹדַעַת, שגד יֶלֶד רַע!” כך, תויג גד כילד הרע בשכונה. ואם כולם אומרים לו שהוא הילד הרע (חושב גד לעצמו), כנראה שאכן הוא כזה. ומכאן כדור שלג הולך ומתגלגל וכמובן שגד לא מצליח להפטר מן הילד הרע. שהרי הפרעת קשב דורשת הבנה מצד הסביבה, תמיכה, טיפול ואף הדרכה מצד מאמן מקצועי.

ובאיזה שהוא שלב, גם לגד נמאס. הלוא הוא רק בן 6 ואין לו כל כוונה לבזבז את ילדותו בלהרגיש אשם. אז….ניחא, הוא אומר, אהיה הילד הרע. אולי כאשר אגדל, הוא יעזוב אותי.

הבעיה היא, שכאשר ילד עם הפרעת קשב אינו מטופל ומקבל, יחד עם משפחתו, הדרכת מאמן מקצועי- יגדל הילד להיות המבוגר ה – “תינוק, הרע, הכישלון…,” אשר גם ככה כולם חושבים זאת עליו, אז- למה להתאמץ ?

לסיכום, הפרשנות לשיר זה, מראה עד כמה קריטי שנשים לב, כהורים לכל שינוי אשר עובר על הילד ולשוחח עימו באם עולות בעיות, במקום לתייג אותו כילד שלילי.