יצירת קשר

אתם מוזמנים לפנות אלי בכל שאלה מלאו את פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

טלפון(חובה)

תוכן ההודעה

שלום, אני שוש מעוז-אריה, וברוכים הבאים לאתר שלי

img

בחרתי לעסוק באימון אישי להשגת יעדים, לאחר קריירה ארוכה בארגוני היי-טק גדולים, בהם מילאתי תפקידים בתחום האדמיניסטרציה והניהול במשאבי אנוש.

לאורך השנים, עבודתי הייתה קשורה באנשים, המהווים את "הלב" של כל עשייה וכל ארגון, כך שהמעבר לאימון אנשים היה הצעד הטבעי ביותר מבחינתי.

אני מאמנת אישית ועסקית, מאמנת מנהלים , קריירה והפרעות קשב וריכוז, ומאמנת אימוני לייזר.

הגיע הזמן לנקודת מפנה

טיפול בהפרעות קשב וריכוז ללא תרופות

פורסם על ידי רבקה קליי, וושינגטון, Rebecca A.Clay, Washington ב – 16/02/13
קטגוריות: כללי, חדשות, מאמרים מקצועיים

כ 7% מכלל הילדים בארה”ב בגילאי 3-17 מאובחנים כיום עםADHD (Attention deficit hyperactivity disorder, הפרעות קשב וריכוז עם היפראקטיביות). בשנים האחרונות פסיכולוגים מקדמים יותר ויותר התערבויות טיפוליות, בייחוד התערבויות התנהגותיות, אשר יאפשרו להורים ולמורים לסייע לילדים להתרכז ולשלוט בדחפים.

טיפול תרופתי ל ADHD – האמנם בכל מצב?

לפי ננסי א.ניף (Nancy A.Neef, PhD), מרצה לחינוך מיוחד באוניברסיטת אוהיו, הורים, מורים ורופאים לעיתים ממהרים לרשום לילדים תרופות פסיכיאטריות, במקרים של אבחנת ADHD. ניף טוענת כי תרופות פסיכיאטריות בהחלט יכולות לסייע, אולם מדגישה שטיפול תרופתי אינו מהווה תחליף לתהליך טיפולי, הכולל לדוגמא עבודה על מיומנויות למידה ועל טיב הקשרים עם המשפחה וקבוצת השווים. 
בשנת 1999, פרסמה הקבוצה לטיפול מולטי-מודאלי ב ADHD (Multimodal Treatment of ADHD Cooperative Group), מחקר מקיף אשר מצא כי טיפול תרופתי עדיף על פני טיפול התנהגותי במקרים של ADHD. מחקר זה היה מהבולטים אשר השפיעו על הקהילה הרפואית, ועודד רופאים ופסיכיאטרים לראות בטיפול תרופתי בתור הטיפול המועדף. לפי גרגורי א.פביאנו (Gregory A.Fabiano, PhD), מרצה לייעוץ ולפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטת ניו יורק שבבאפלו (State University of New York, Buffalo), הנטייה של הקהילה הרפואית להמליץ על טיפול תרופתי הנה מופרזת.
פביאנו מסב את תשומת לבה של הקהילה לממצאים של מספר מחקרי מעקב, אשר בדקו את נבדקי המחקר המקורי של הקבוצה המולטי מודאלית, מספר שנים לאחר סיומו. לפי הממצאים, הטיפול התרופתי עדיף רק בטווח הזמנים המידי שלאחר הטיפול, כאשר בתוך שלוש שנים נעלמת העדיפות של הטיפול התרופתי על פני הטיפול ההתנהגותי (Journal of the Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 2007). פביאנו פרסם מטה אנליזה אשר סקרה ממצאים של 174 מחקרים, והציג שלוש קבוצות מרכזיות של טיפולים התנהגותיים ב ADHD אשר נמצאו אפקטיביים (Clinical Psychology Review, 2009): הדרכות הורים, הדרכות מורים ופעילויות פנאי טיפוליות. לפי פביאנו, ההתערבויות כשלעצמן אינן מסובכות, והמפתח לאפקטיביות שלהן הוא יישומן לאורך זמן.

פסיכולוגים בשטח – צמצום הפערים לקראת בית הספר וחיזוק המשפחה והמערכת החינוכית

הפסיכולוג ג’ורג’ דופאול (Gerorge DuPaul, PhD), מכותבי הספר “ילדים צעירים עם ADHD: זיהוי מוקדם וטיפול” (Young Children with ADHD: Early Identification and Intervention), אשר מכהן כיו”ר המחלקה לחינוך באוניברסיטת לי (Lehigh University), רואה בהתערבויות התנהגותיות בתור אמצעי קריטי, בייחוד טרם הכניסה לבית הספר. לפיו, ילדים עם ADHD נוטים להגיע לבית הספר כשהם נמצאים בנקודת פתיחה נמוכה יותר לעומת חבריהם, בכל הקשור למיומנויות אקדמיות והתנהגותיות. ללא טיפול מקדים, הפער הולך וגדל, והיכולת לצמצמו נפגעת. על כן חשוב לסייע לילדים כבר בשנות הגנים, למשל באמצעות תרגילי קריאה ומשימות חשבוניות.
חיזוק הילדים נעשה לא רק בטיפול, אלא בחיק המשפחה ובמסגרת החינוכית, שם מבלים הילדים את רוב זמנם. פסיכולוגים מסייעים להורים לילדים עם ADHD לעצב סביבה משפחתית תומכת ומחזקת. ההורים לומדים כיצד לפרש את הצרכים, התסכולים והמסרים של ילדיהם, ומגבשים גישה להצבת גבולות באופן תקיף אך אמפטי. במקביל פסיכולוגים משכללים את היכולות של הסביבה החינוכית, ומקנים למורים ולגננים מגוון אסטרטגיות. למשל, כיצד לחלק משימות מורכבות לשלבים קצרים הכוללים פרסים, וכיצד לחזק התנהגות חיובית.

השפעתן החיובית של שינה ופעילות גופנית

נמצא כי היבטים רבים באורח החיים של הילד משפיעים על התמודדותו עם ADHD, בייחוד השינה שלו, ומידת מעורבותו בפעילות גופנית. ד”ר רעות גרובר (Reut Gruber, PhD), מנהלת מעבדת ההתנהגות, הקשב והשינה של אוניברסיטת מק’גיל (Attention, Behavior and Sleep Lab, McGill University), מצאה כי תוספת של חצי שעת שינה בלילה משפיעה לחיוב על ההתנהגות של ילדים, עם וללא ADHD. באותה מידה צמצום בשעות השינה עלול להגביר את כמות התקפי הבכי והזעם (Pediatrics, 2012). לפי גרובר, בניגוד למבוגרים, ילדים מבטאים עייפות באמצעות התנהגות היפראקטיבית, אשר מהווה מנגנון לשמירה על ערנות. ד”ר מת’יו ב.פונטיפקס (Matthew P.Pontifex, PhD) מרצה לקינסיולוגיה באוניברסיטת מישיגן (Michigan State University), ממליץ גם על שילובה של פעילות גופנית בשגרה של הילד, גם אם מדובר בדקות בודדות ביום. פעילות גופנית מסייעת לילדים לשמור על מיקוד ולהתעלם מהסחות דעת, ובכך משפרת את תפקודם בסביבה הלימודית. במסגרת אחד ממחקריו מצא פונטיפקס כי ילדים עם ובלי ADHD תפקדו טוב יותר במטלות קריאה ובמטלות חשבוניות, לאחר פעילות גופנית של 20 דקות על הליכון, לעומת קבוצת ילדים אשר במקום הפעילות הגופנית קראה ספר.

המחלוקת בין מידת האפקטיביות של כלים מעולם הפסיכותרפיה לעומת טיפול תרופתי בטיפול ב ADHD הנה ותיקה ומאתגרת. ככל שגדל הגוף המחקרי אשר מעיד על טיבם של הטיפולים השונים, כך מתאפשר לקהילה המקצועית, למערכת החינוך ולהורים, להבין את הסיכונים והיתרונות של הטיפולים בשוק, ולקבל החלטה יותר ויותר מושכלת.

ביבליוגרפיה

‏Easing ADHD without meds. Rebecca A.Clay. Monitor on Psychology, American Psychological Association, February 2013, vol.44, No. 2, pp. 45-47. http://pediatrics.aappublications.org/content/130/5/e1155.abstract

 

Powered by WishList Member - Membership Software