אמא בהפרעה

אמא תומכת בבן שלה מאז ומעולם חלמה שירה להיות אמא.
בתוך תוכה היא ידעה שלכך היא נועדה, שהרי בכל התחומים האחרים היא נעדרת כישרון והיא זכתה לביקורת שלילית על כל דבר שהיא עשתה.

היא האמינה, שבתפקיד האמא היא תהיה מוצלחת. “זה הולך להיות התיקון שלי”, כך תמיד אמרה.

שלושה ילדים יש לה לשירה, בני עשר, שבע ושלוש.
רק לאחרונה הצליחה להודות בפני עצמה ש”משהו כאן לא בסדר”,
המחשבות שלה כמובן הביאו אותה להאמין שהיא האמא הכי גרועה בעולם וכמו שהיא איכזבה את ההורים שלה כך היא מאכזבת גם את ילדיה.

כמו הורים רבים הגיעה אלי שירה לאבחן את בנה בן העשר,
המורה לחצה עליה תקופה ארוכה לבדוק מה לא בסדר עם הילד ולמה הוא כל הזמן “מעופף” בכיתה.

 

שירה גילתה דרך בנה את הפרעת הקשב שלה

כמו הורים רבים, גילתה שירה דרך בנה, את הפרעת הקשב שלה.
אביא לכם את סיפורה בגוף ראשון, כפי שהיא מתארת את התמודדותה בכנות ובאותנטיות מדהימה.

“תארי לך שאת עומדת חשופה בכביש המהיר, סביבך טסות מכוניות במהירות מטורפת,
וכל מה שאת רואה זה סחרור של עצמים ואת האבק שהם משאירים אחריהם,
תוסיפי לזה את הרעש שמזמזם לך באוזן בכל מאית השניה,
בה עוברת מכונית והנה את עומדת חסרת אונים ומנסה למצוא דרך מילוט אל השוליים כדי להישאר בחיים.
התחושה הזו מלווה אותי בכל יום מהרגע בו אני מעירה את הילדים בבוקר ועד שהם הולכים לישון.

במקום מכוניות טסות לי בראש אלפי משימות ומטלות שאני, ההורה האחראי כביכול, צריכה לארגן, לתזמן ולהצליח לא לפסוח על אף משימה,
שכן אם יקרה דבר שכזה, כל מגדל הקלפים יקרוס ואנחנו נגיע באיחור לגן ולביה”ס עם פיג’מות ועם התיק של הבריכה במקום ילקוט בית הספר.
אני רואה את כל האמהות שמגיעות לגן בדיוק בדקה לשמונה,
כשביד אחת תיק ובתוכו כמובן ארוחת הצהרים של הילד אותה הן לא שכחו על השיש במטבח,
כל גרב על רגלי הילד תואמת לחברתה, כל צמה על ראש הילדה מסודרת כמו למסדר צבאי.
אני מביטה ימינה למטה ומלטפת את ראשה המבולגן של ילדתי ואז זה הכה בי,

 

כן אין דרך להימלט מזה, אני אמא גרועה!!! ואיך לעזאזל זה קרה??

הרי נועדתי להיות אמא!
בחלומותי, הייתי האמא מהאגדות,
שבהינף יד אחת מכינה ארוחת בוקר, בשנייה – שוטפת כלים,
בשלישית- עונה לטלפון, ברביעית – מחבקת את הקטן,
בחמישית – עוזרת לגדול בשיעורי הבית, בשישית – תולה כביסה,
בשביעית – שותה קפה…. עד שהוא נשפך עליי..
ואז, אז אני מתעוררת מהחלום.

זה נכון שתמיד הייתי מבולגנת, גם בראש.
המחשבות היו עפות ממקום למקום.
התחלתי לעשות משהו וברגע של היסח דעת עברתי לעשות משהו אחר.
משימה שהתחלתי לא הסתיימה מעולם.
בביה”ס המורה ביקשה ממני להביא גירים מחדר המורים כדי שלא אפריע לאחרים.
זו אני!
עכשיו תוסיפו לזה שלושה ילדים קטנים, בעל גדול אחד,
עשרות אלפי משימות לתפעל והנה קיבלתם אישה קורסת באמצע הכביש המהיר.”

כך הכרתי את שירה, חריפה, מבריקה וקורסת.

 

כשהילד שלך סובל תהפכי עולמות בכדי לעזור לו, אבל מה קורה כשאת מתקשה לתפקד?

ואיך זה משפיע על הילדים שלך?
הפרעת קשב היא כמו תמנון, ששולח זרועות לכל תחום בחיים.
היא דורשת התמודדות יומיומית עם ביטויי ההפרעה בחייך, יש לה השפעה חזקה על הסובבים אותך, בעיקר על הילדים שלך.

אחד הקשיים הגדולים ביותר של אמהות עם הפרעת קשב היא התארגנות והתמודדות עם האויב הקשה ביותר: הזמן.

כאמהות אנו מלאות רגשי אשמה על כל מה שלא עשינו, לא הספקנו, לא ידענו.
במקרה של אמא עם הפרעת קשב האשמה היא כפולה ומכופלת, הלחץ גדול פי כמה ותחושת חוסר האונים משתקת.

שירה, כמו אמהות רבות עם ADHD , קמה בכל בוקר אכולת רגשות אשמה.
“אני לא יכולה לתת לילדים שלי את מה שאמא שלי נתנה לי”,
“מעולם לא ישבתי עם ילדיי ועזרתי להם בשיעורי הבית”,
“ילדיי תמיד מאחרים לחוגים או לביה”ס ומקבלים פתקים מהמורה ששוב שכחו לבוא עם חולצה לבנה או להביא גלילי נייר טואלט לעבודות היצירה בגן”

ומהם היתרונות בכך שגם לך, כמו לבנך, יש הפרעת קשב? אני שואלת את שירה.
“אני מבינה אותו” היא אומרת ,”כל מה שעבר עלי עובר גם עליו.
אני יכולה להיות שם בשבילו, להזדהות איתו.
אני הרבה פחות שיפוטית וביקורתית כלפיו משום שאני יודעת בדיוק מה קורה לו “.

 

זו מתנה, להיות מסוגל להכיל, להבין ולקבל את ילדך!

לאחר האבחון, כשכבר יש שם למה שקורה לנו, הגיע הזמן לעשות כמה דברים שיוכלו להועיל ולשמור על מהלך חיים תקין יותר ככל האפשר.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *